<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' חולין</h1>
<h2>דף ז.</h2>
וביעתא דאבשלא בהדי בשרא אסור לאכלה בחלבא משום דבלעא מן בשרא. ותרנגולת טריפה דהוה טעינא שיחלא ורמיתא בתר דאיטריף אסיר [חולין נ"ח ע"א], דאע"ג דולד דבהמה כי האי גונא שרי דעובר לאו ירך אמו הוא, כר' יהושע דאמר ולד טריפה יקרב לגבי מזבח, והאי דאסר רבא [סנהדרין פ' ע"א] בולד נוגחת ובולד נרבעת משום דהיא וולדה נגחה והיא וולדה נרבעה, והאי דשרינן בן תשעה חי בשחיטת אמו, לאו [משום] דעובר ירך אמו [הוא], אלא משום בהמה [בבהמה], וקא מרבינן כל שבבהמה תאכלו, לרבות את הולד, גבי ביצים כיון דמעורין בגופה כגופה דמיין. ותרנגולת טריפה דרמית ביצה בין נגמרה קליפתה בין לא נגמרה אסורה. ו[ביעי ד]ספק טריפה משהינן להו אי הדרא וטענא שריין הני והני, ואי לא אסירן, אלו דברי בעל הלכות. וכתב אחד מן המחברים הכי ומאן דהוה ליה עיזא וחלב מינה חלבא ושחטה ואשתכח טריפה אסור למיכל מההוא חלבא, ודוקא דידעינן דמקמי דנחלוב ההוא חלבא הוה טריפה, כגון דאמרי' [נ"א ע"א] הגליד פי המכה בידוע שהוא שלשה ימים קודם שחיטה. ובאנו לפרש דברי מחבר זה, כי הוא טריפה בידי אדם או זולתו כגון נקובת מחט וכל דומיהן, אבל טריפה בידי שמים כגון טריפה בבני מעיים בההוא ודאי לא קאמרינן, דאי אפשר למיקם עלה דמילתא דאמרי' השתא הוא דאטרפה, והחלב שנחלב ממנה בחייה ליכא למימר בה הכי.
<h2>דף ז:</h2>
גרסי' בבכורות [ז' ע"ב] דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה, וטהור שבלע דג טמא אסור באכילה לפי שאין גדוליו. ואמ' בגמרא טעמא דחזינא, הא לא חזינא אמ' אשרוצי אשריץ, דתניא דג טמא משריץ, דג טהור מטיל ביצים, אי הכי כי חזינא דבלע נמי דילמא האיך קמא דבלע איעכל, והאי אשרוצי אשריץ, אמר רב ששת כגון שנמצא דרך בית הרעי, פי' ולא דרך בית הלידה. רב פפא אמר כגון שנמצא בבית הבליעה ולא בתוך מעיו. רב נחמן בר יצחק אמר שמצאו שלם שהוא גדול ושלם בקשקשים וסנפירים, דאם איתא דאשריץ לא היה גדול כל כך. רב אשי אמר [רוב דגים] במינן משריצין. אי הכי מאי איריא דחזינא דבלע דלא חזינא נמי, הכי נמי קאמר כיון דרוב דגים במינן משריצין כמי שבלע בפנינו דמי.
<h2>דף מג:</h2>
וקלוט בן פרה במעי אמו שרי אפילו לר' שמעון [חולין ס"ח ע"ב], דכי אסר היכי דיצא לאויר העולם אבל במעי אמו שרי, ואם יצא לאויר העולם נמי [שרו] רבנן והלכתא כותיהו. והמפלת שיש לו שני גבין ושני שדראות [נדה כ"ד ע"ב] אמר רב באשה אינו ולד, בבהמה אסור באכילה, והלכתא כותיה דבריה בעלמא ליתא וכי אגמריה רחמנא למשה [במעי] בהמה אגמריה.
<h2>דף מה:</h2>
אותו ואת בנו נוהג בארץ וכו'. והלכתא דאינו נוהג בזכרים אלא בנקבות דאמר קרא בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו. ואיכא מאן דאמר דהיכא דבריר דהוא אביו [כגון] שהיו זכר ונקבה במקום אחד שאין זכר אחר עמהן אסיר, דהלכה כחנניא דסתים לן תנא כותיה בבכורות [מ"ה ע"ב], ואמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניא. אבל רב אחא משבחא והגאון ר' יצחק ז"ל כתבו דלית הלכתא כחנניא.
